מערכת שבטי ישראל חדשה
(משי"ח) – תריסר-השבטים
ד"ר
יצחק חיות-מ"ן
(המאמר התפרסם בגליון אפריל 98 של ירחון
"חיים אחרים" כהמשך למאמר "קרן היובל"(
הצורך לגבש מחדש את תריסר שבטי ישראל, מסורת הוא לי
מבית סבא. סבי, יצחק חיותמן, איש העליה הראשונה ומייסד תל-אביב, יצא בשנות התשעים
של המאה ה19- בדרכו למכה, בתקווה לגלות במדבריות ערב את השבטים האבודים, ולהביאם
הנה, לקחת חלק בבנית המדינה העברית המתחדשת. למזלו - וכמובן למזלי - שאחרת לא
הייתי בא לעולם - פגש בחצי הדרך, בחיג'אז, חבר ערבי איש צפת, שהפציר בו לחזור בו.
במכה - הזהיר - "יריחו" שהוא מן הכופרים ויהרגוהו.
כשמונים שנה אחר כך, לאחר מלחמת יום הכיפורים, בברזיל
הרחוקה, הבינותי שסבא - כמו רבים וטובים אחריו - טעה בנוסעו למרחקים לחפש שבטים
אבודים. השבטים כאן, איתנו, עלינו רק לדעת למצוא ולהפריד ביניהם. הפרדה לצורך
השלמה.
פניתי אז ל-120 חברי הכנסת, והצעתי פתרון משלי לסכסוך
הישראלי-ערבי: מדינת ישראל השלמה תפורק, ותיבנה מחדש כקונפדרציה של שבעה עד תריסר
קנטונים, חלקם יהודים וחלקם ערביים, כשירושלים משמשת איזור חפשי, מעורב. כלומר: לא
שתי מדינות, המתקיימות זו על שלילתה של זו, אלא יחידות אחדות, העשויות ליצור
קואליציות שונות, לצרכים השונים. (אחד היחידים שענה לי אז, אגב, היה שר הבטחון
דאז, שמעון פרס, שטען שהוא עצמו כבר הציע הצעה דומה, במאמרים שפרסם
ב"דבר", אבל גם הוא נותר ללא מענה).
בשנים שחלפו מאז השתכנעתי עוד יותר בצורך בהקמת
קונפדרציה כזאת. עצם היות מדינת ישראל מדינה יהודית הוא בעייתי. מדינה יהודית
חייבת להתנכר לאזרחיה שאינם יהודים בעליל (ערבים למשל), אבל גם לאזרחיה שהם יהודים
על פי תפיסתם ולא על פי תפיסתה
(העליה הרוסית של שנות התשעים, למשל) ולרואים עצמם כישראלים אך אינם יהודים
(נוצרים-ציונים).
אבל במהלך הזמן, ותוך ששקדתי ללמוד לימודי יהדות,
הבינותי שלא אני, גם לא שמעון פרס, היינו הראשונים להגות את רעיון הקונפדרציה. הוא
טמון בקורפוס הכי ראשוני המלווה אותנו - בספר בראשית[1].
יש פשוט לפתוח - ולקרוא:
בראשית היו האחים הנצים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב
ועשיו. מכל אלה לא יכול היה להיווצר עם. הקנאה לא איפשרה. הקונפליקט היה גדול מדי.
מפריד מדי. הראשון שהצליח לצאת מן המלכוד היה ישמעאל, שהוליד שנים עשר בנים,
שעליהם מסופר מיד: "וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה".
כלומר: יסדו ממלכה שלמה.
לעשו, אחי יעקב, היו רק חמישה בנים. לכן יציאתו את הארץ
לא היתה למטרת התנחלות והשתכנות,
אלא "מפני יעקב אחיו". בחרדה. רק לימים, בהיות לו עוד שלושה עשר נכדים
(שמות כולם מפורטים - למעוניינים - בפרשת "וישלח"), מגלה לנו המקרא כי
הקדים את אחיו ביצירת ממלכה: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך
מלך לבני ישראל".
אבל גם ישראל - יעקב - בהולידו תריסר בנים, שיהיו
לתריסר שבטים, מסיר את קללת הקנאה בין האחים. יוסף הוא שוב מושא לקנאה - כמו הבל,
כמו יצחק, כמו אביו יעקב. אבל כיוון שאחיו רבים - אין הסכמה להרגו. מול המבקש
להרגו - קם אחר, המבקש להצילו.
לכך נחוצים התריסר.
לא רק אנחנו, הישראלים, ראינו בתריסר דגם אידיאלי.
בחיפושי אחר התבנית האידיאלית, התוודעתי לחוקר הנסתרות האנגלי, ג'ון מישל, ולספרו
"האומות בנות תריסר השבטים". הספר מביא שפע של דוגמאות מן העולם העתיק,
בהם נהג אירגון של תריסר שבטים, או מחוזות. מסין במזרח ועד אמריקה במערב. בדרך כלל
חיו תריסר השבטים סביב מתחם אחד מקודש, מה שמלמד על אחדותם. המיתוס האוניברסלי
רואה בתבנית זו אושר קיומי, אשר נקטע על פי רוב כשפרצה קנאה, ואחד משליטי השבטים
ערב צבא זר, התגבר על שאר השבטים, וליכד אותם לממלכה, תחת שלטונו.
גם דברי ימי ישראל מספרים סיפור דומה. במאה התשיעית
לפנה"ס נלחמו שבטי אפריים בשבט יהודה, ונוסדו שתי ממלכות. ממלכת ישראל,
שנחרבה כמאתיים שנה אחר כך בידי האשורים, נעלמה, לכאורה, ומאז - כמו סבי - רבים
וטובים חיפשו - ומחפשים - את עשרת השבטים האבודים. נראה שאין עם בעולם, מיפן ועד
לדרום אמריקה, שלא נמצאו ראיות מסוימות לאפשרות היותם משתייכים לעשרת השבטים.
(ומשמעות הדבר היא שכל אדם בעולם הרוצה לראות עצמו כישראל יוכל).
אולם
הארכיאולוגים החופרים בירושלים בעשרות השנים האחרונות, יודעים אמת מעט אחרת: בימי
המלך חזקיהו - שתקופת שלטונו מקבילה לכיבוש שומרון, חלה התרחבות מדהימה בירושלים.
אלפי תושבים נוספו אליה. היו אלה, מן הסתם, רבים מבני ישראל, שהעדיפו להצטרף אל
אחיהם, במקום לצאת בגלות. ידידי המקובל יוסף אירגס, טוען כי הם עדיין בינינו. רוב
הישראלים - הוא גורס - הם חילוניים, כי בעומק נשמתם הם מרגישים שאינם מבני יהודה.
אלה הם בני שבטים אחרים בישראל, הזרים להלכה, שהיא יהודית בעליל.
ואילו אני מבקש להרחיב את היריעה עוד יותר: תריסר שבטי
ישראל, אינם רק אלה שהיו כאן אז, בימי בית ראשון, אלא גם כל אלה הרואים את עצמם
היום כחלק מישראל, הן רוחנית והן טריטוריאלית: חילונים דתיים וחרדים, והמבקשים
לשמר את תרבות המזרח, וערבים פלשתינאים מוסלמים, וערבים פלשתינאים נוצרים, ונוצרים
שאינם ערבים ומזדהים עם ישראל (נוצרים ציוניים למשל, או בני כת המקויה היפנים), או
גם יהודים שאינם חיים פה. כי המגמה המתפשטת היום בעולם - בניגוד למגמה העתיקה
שהדגמנו מספרו של מישל - היא של חלוקה לשבטים לא טריטוריאליים, שבטים גלובליים. כך
המושבות הסיניות בארצות המערב, והמושבות ההודיות באפריקה וברחבי אסיה, והדגל
הבריטי המשמש גם את קנדה, אוסטרליה ואחרות, וכך גם הפזורה היהודית. שבט ניו יורק,
שבט פריז, ועוד. ייתכן שגם אוכלוסיית קוראי "חיים אחרים" היא מעין שבט
נפרד, בעל זכות להגדרה עצמית.
מאחר שהקידום הרעיון השבטי חשוב לטעמי, ואני מחפש דרכים
שונות לקדמו, חברתי בזמנו לאמן לאון ספונר לפתח לוח-שנה, המעוטר בתמונות השבטים.
הרעיון מאחורי העבודה האמנותית הוא, שלכל אחד מישראל תהיה היכולת להתרשם מתכונות
השבטים השונים, שיובעו בדרך גראפית (עצמתו של דן מול שלוותו של יששכר, למשל),
ולבחון איזה הוא השבט התואם את תכונותיו שלו. רק שתי התמונות הראשונות בפרוייקט הושלמו,
ומציינות את ציר המזרח-מערב[2]
בתוך המנדלה השלמה שתיווצר. .
)
הסברים לתמונות
התמונה
של יהודה (ממזרח) מראה אותו כמנהיג המוליך את בני ישראל מאז יציאת מצרים לפני
אלפי שנים, אך הוא מקובע וקפוא בתוך קופסה (קוביה-כעבה) העשויה להחזיק ולתאם
עולמות, אך בינתיים מגבילה אותו. בתוך אותה קוביה נכללים הרבדים השונים של נפשו -
הנפש הבהמית (האיל של חודש ניסן-אריאס), הרוח הנדיבה (גור אריה יהודה) והנשמה, אך
החיות העצומה שבהם קפואה, ורק ההשפעה הנשית הנועזת (תמר ורות בתמונה) חודרת וממיסה
משהו מקפאונו.
לעומתו, ממערב, מצטרף "בית יוסף" (שיש המזהים אותם
עם עמי המערב הנוצרים), אשר דמותו עוד מתהווה. ניכרות תחילה הידים ("והידיים
ידי עשיו") של עשר אצבעות כנגד עשרת השבטים. האבירים מתכנסים לסוכת ההשלמה
לישראל, ותאוותיהם אל השכינה ("רחל") חוברות עד ש"תהיינה לראש
יוסף" ולבן היקיר, שסמלי הפוריות מצינים אותו כ"בן פורת יוסף".
[1] נושא זה מפותח
בהרחבה בעבודתנו "מדרש בראשית חדש לישראל", ראה בתפריט, בעיקר המדרש
לפרשות "ויצא", "ויגש" "וישב" ו"ויחי".
[2] למעשה
זהו ציר הנמצא כ-26 מעלות שמאלה מציר המזרח מערב, כחלק מהמערך של תריסר השבטים
ב"דיאגרמת ירושלים של מעלה"
הנרמזת על ידי "משולש
אברהם". נושאים אלו יטופלו בהמשך.