מעשה באשף
סיפור מאת יצחק
חיות-מן
1.1 -
בראשית עלה שמו של לוגי לוני כאשר נואשו הנשיא ריגן ויועציו
מיוזמות שלום חדשות למזרח התיכון. בגין, אז ראש ממשלת ישראל, היה אחוז כולו בחרדות
שואה, וכל הצעה שהועלתה מטעמם של האמריקאים - נתקבלה אצלו בחשד, ונראתה לו מסכנת
את העם היהודי ומקרבת אותו לפורענות.
אח"כ
נפסקו השיחות כליל והנשיא הטיל על יועציו להביא בפניו רעיונות חדשים, ראדיקליים
יותר. המומחים שבו ושיחזרו את דברי ימי כל ההצעות שהועלו אי פעם, וכאשר לא מצאו
דרך לפריצת דרך - הזינו מחשבים, שיחפשו בכל הקטלוגים של כל המדעים - כל מאמר אשר
השם "מזרח תיכון" נזכר בו, ואשר יש בו צוהר לתפיסת העולם הבגינית.
המחשבים
האלו הם אשר פלטו את שמו של לוגי לוני ושל שני מאמרים שפרסם על הרובוט "ישמע"אל".
למרות שאיש מבין המומחים לא העלה קודם על דעתו שמאמרים מתוך כתבי עת על
רדיו-אסטרונומיה ועל כימיה-אורגנית עשויים לעזור בנושא הנידון - נמשכו המזרחנים מן
הסטייט-דפרטמנט אחרי השם ישמעאל, ואילו הפסיכולוגים העוסקים במשאבי אנוש - הלכו שבי
אחרי השם המוזר לוגי לוני.
שני
המאמרים הציעו תשובה מעשית להצעה שהתפרסמה בכתב עת שלישי - כתב עת לענייני
קיברנטיקה ומדיניות היוצא בטייואן. הכותב - ישראלי בשם א"י חי, הציע לבנות את
ישמעא"ל - ירושלים של
מעלה אלקטרונית
- כדי שתעזור להעלות את מצב התודעה של אחדים ממנהיגי המזרח התיכון. הצלחת המעופפת
תונחה בעזרת מסי"ע - כלומר: מחשב סכסוך
ישראלי-ערבי.
ברור שלמחבר המאמר המקורי לא היה כל מושג איך לבנות את המערכת. לוגי לוני טען
שהדבר אפשרי.
מועטה
ומוזרה ככל שהיתה האינפורמציה אודות ישמע"אל
- המידע על אודות לוגי לוני עצמו היה מועט ומוזר עוד יותר. התברר שהוא בעליה של
אוניברסיטה קוריאנית, למרות ששנים חלפו מאז עזב את קוריאה והתיישב בטייוואן. היו
שמועות שהוא אחיו הצעיר של הכומר סן יאנג מון, שכנסיית האיחוד שלו שאפה לאחד את
הטאואיזם עם הנצרות ושאר דתות. מון סרב כמובן לאמת את השמועות, או לאמת כל דבר
אחר.
נודע
עוד שלוני כתב על כל נושא אפשרי שבעולם, ועל רבים בלתי אפשריים; ושעבודותיו
התפרסמו בכתבי עת מקצועיים בתחומים שלא נראה כל קשר בינם לבין המאמרים. המאמר
שפורסם בכתב העת לכימיה אורגנית, למשל, על תהודותיה של ריאקצית ז'בוטינסקי, היה
בעיקרו פורטרט-פסיכולוגי של מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל (וכך קרה שהמחשבים פלטו את
שם המאמר).
כאשר
אותר עורך כתב העת, ונשאל מדוע קיבל את המאמר לדפוס, הודה שהוא יהודי, ושקיבל את
החומר בעודו שתוי וחוגג מסיבת פורים. היתה לו הרגשה שהמאמר רלוונטי באופן בלתי
ברור ושפרסומו יהווה חוצפה נעימה כנגד הקולגות המקצועיים והפוליטיים.
עוד עובדה שנודעה על לוגי לוני היתה, שהוא מן הסתם עשיר מאוד,
ורודף בצע מאד. העושר נבע מזכויות בכמה וכמה חברות המייצרות מחשבים ומכשירים
אלקטרוניים להגברת הכישורים הפראפסיכולוגיים. כל קשרים אחרים של לוגי לוני עם העולם
נותרו סתומים.
כאשר
ניסו אנשי ריגן להשיג את לוגי לוני במשרדו בטייואן, נאמר להם שהוא יצא לוושינגטון
יום קודם לכן. והנה ממש כאשר הניחו את השפופרת במשרד המדינה - צעד פנימה, ללא
הזמנה, איש זר ומוזר, הציג את עצמו כלוגי לוני, והודיע כי שיער שירצו להיוועץ בו.
הוא טען שיוכל לבנות את מערכת מסי"ע-ישמע"אל ללא בעיה, אולם המחיר שנקב
- שמונה עשר מליון דולר - עורר בכל זאת בעיה בקרב יועצי הנשיא.
למחאותיהם,
שאי אפשר להוציא סכום כזה בלי לדווח לאוצר ולבית הנבחרים; ושאם יבקשו את הסכום
יימצאו מפרים את הסודיות הנדרשת; ענה לוגי לוני - מיישיר מבט - שזהו בדיוק הסכום
שעולה מטוס קרב מודרני, ושמפעלו שלו ישרת את מטרות השלום באופן הרבה יותר אפקטיבי.
לאחר משא ומתן לא קצר הסכים לוגי לוני לקבל סך כולל של "פעמיים שש מאות ושלוש
עשרה רבבות דולרים" - שהיוו בדיוק מפתיע את כל יתרות התקציב לפעולות סודיות.
כך
החל לוגי לוני לארגן את פעולות חברת ס.ב.א. - סוכנות בנית אנוש. הוא שכר את
שירותיהם של עשרות מלומדים, נתן בידם רשימת שאלות על שנים עשר איש שאינם בין
החיים, ושלח אותם לסובב בעולם ולתעד כל מה שנאמר מפי אותם שנים עשר מופלאים או
בשמם.
הוא
שכר גם טכנאים רבים, והטיל על כל אחד מהם לבנות חלק בודד מן המערכת. אולם את מלאכת
ההרכבה הסופית של הרובוט - נטל על עצמו. משנסתיימה המלאכה כולה, הציג לוגי לוני
בפני מעסיקיו קופסא שחורה, שקופה, שמתוכה השתקף מבנה, העשוי צלעונים משוכללים,
משולבים זה בזה. כאשר נשאל מה מסמלת הצורה המוזרה, ענה כי זוהי סינתיזה של הכעבה
במכה עם הכיפה במרכז עיר שנים-עשר-השערים. אחד הערביסטים ממחלקת המדינה הסביר
לנוכחים כי זהו שמה המוסלמי של ירושלים.
1.2
- כאשר בישר לוגי לוני לאנשי ריגן שהמערכת מוכנה, נאספו
כולם בחדר חשוך, שבמרכזו הוצב הגולם. לוגי לוני נגע באחת מפינות הקופסא ולצופים
הסתבר שפני הקוביה החלקים הם בעצם מערכת של מסכים, ומכל המשטחים הרבים החלו לצוץ
משפטים קצרים ומוכרים: "פועלי כל הארצות התאחדו", "אללה הוא
אכבר", "אם תרצו אין זו אגדה", "שומר אחי אנוכי", ועוד
ועוד. המשפטים הורכבו מנקודות אור שהזכירו לאנשי הנשיא חובב המערבונים את השמים
הזרועים כוכבים. כאשר נגע לוגי לוני באחד מאותם פתגמים - נשתנתה התמונה כולה:
המשפט שבו נגע הפך למרכז, וכל המשפטים האחרים התקבצו סביבו אשכולות-אשכולות,
שהזכירו אנשים שקועים בשיחה. שוב נגע לוגי לוני באותו משפט, והפעם נעלמו המשפטים
האחרים כליל ובמקום כל אחד מהם נתגלו שמות אנשים להם יוחסו המשפטים; ואלו הם:
1.
בנו של אדם הראשון, ששמו המקראי קין ובקוראן הוא מכונה אידריס.
2.
אברהם, אביהם האגדי של הישראלים והערבים.
3.
ישמעאל, בנו של אברהם.
4.
רבי עקיבא, מראשי מחברי המשנה.
5.
השליח יוחנן, מאבות הכנסיה הנוצרית.
6.
אוגוסטין מהיפו, הידוע גם כאוגוסטין הקדוש.
7.
מוחמד, נביא האיסלם.
8.
רבי יצחק לוריא, הידוע גם כאר"י הקדוש מצפת.
9.
ד"ר קארל מרקס - פילוסוף חברתי.
10.
ד"ר תיאודור הרצל - עיתונאי ומחזאי.
11.
ד"ר זיגמונד פרויד - רופא פסיכולוג.
12.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק - רבה הראשי הראשון של פלשתינה.
לוגי
לוני הסביר ליועצים כי ניתן לראות בשנים עשר אלו את "האבות המייסדים של
ירושלים של מעלה", ולכן הם מתפקדים במתקן כחברי מועצת המנחים של
ישמע"אל.
היועצים
האמריקאים הצביעו על העובדה שהן בגין והן ריגן עשויים לא להתלהב מכמה מהדמויות,
ובעיקר מקארל מארכס, שאף התבטא בפירוש כנגד אוטופיות שמיימיות וכנגד הדתות בכלל.
אולם לוגי לוני סיבר את אזנם והסביר שכל הטקסטים עברו ביקורת קפדנית והותאמו
לרעיון הכללי. כך, למשל, הודגש הוידוי הפרטי של מרקס לאנגלס "אינני
מרקסיסט" וביטויים אחרים, המציגים אותו בעצם כ"חוזר בתשובה".
האמריקנים
התלוננו גם שהמחיר ששילמו היה גבוה מאוד בתמורה למערכת שיחות דימיוניות בין שנים
עשר אנשי-שם מתים, ומפעיל חי אחד, אולם לוגי לוני עמד על דעתו שהרובוט הוא הרבה
יותר מזה, ולצורך הדגמה לחץ על שמו של פרויד. דמותתלת-ממדית הופיעה בראש פירמידה
של קרני לייזר אשר התרוממה מעל הקופסא השחורה. לוגי לוני פתח בשיחה עם דמותו של
פרויד על שורשיה האנאליים של הקמצנות.
שוב
טענו כנגדו האמריקאים, שלמרות ההולוגרמה הנעה, ולמרות שהשיחה נשמעת טבעית, המתקן
הוא בעצם מחשב רגיל. אולם ככל שהוסיפו ושוחחו עם שתים עשרה הדמויות - נוכחו שיש
מעין "חוש ששי" בתגובותיה של הדמות הממוחשבת, וגם הם השתכנעו והלכו.
למרות
שנסתתמו טענותיהם - עדיין לא הבינו היועצים איך תסייע מערכת 'מסי"עישמע"אל'
לרכך את מה שכינו בינם לבין עצמם "העצירות הבגינית". לוגי לוני הציע שלא
ירבו להתלבט, אלא יגישו לבגין את הרובוט, וילמדו אותו את עקרונות תיפעולו, ורק
תנאי אחד יתנו עמו: עליו לשמור את קיומה של המערכת - ובעיקר את תוכן השיחות - בסוד
גמור.
ברגע
האחרון אירע דבר שהפתיע את יועצי הנשיא. לוגי לוני הציע להצטרף בעצמו אל המערכת
אשר תישלח לירושלים, והפעם - וכאן נעוצה היתה ההפתעה - ללא כל תוספת שכר.
2.1
- בששה ביוני 1982 נכנס הצבא הישראלי ללבנון. תוך זמן
קצר השתלט צה"ל על כל גזרת דרום לבנון שהיתה במשך שנים תחת שליטה דה-פאקטו של
האירגון המתקרא אש"ף - האירגון לשחרור פלשתין. בהמשך כותרו כל מבצרי
אש"ף במערב בירות ולאחר מצור קשה אף הצליח צה"ל להביא לכך שנגזרה על
אש"ף גלות מעבר לים.
אין
דיווח זה בא לחזור ולאזכר את שניתן למצוא בכרוניקה של אותה תקופה, אלא להצביע על
שלוש עובדות שבשעתן לא קיבלו כמעט
כיסוי עיתונאי. אחת מהן - לא נודעה לציבור הרחב עד היום הזה.
ראשית
- בא דיווח זה לאזכר כי הששה ביוני הוא גם יום השנה למלחמת ששת הימים; וכי הוא
מייצג לגבי ישראלים רבים את תחילתה של תפיסה פוליטית חדשה. תפיסה שנולדה מתוצאות
המלחמה ומהשפעתה על התרבות הישראלית. לישראלים לא מעטים מייצג תאריך זה את תחילת ההרס העצמי של אותה תרבות.
שנית
- בא דיווח זה לאזכר כי אש"ף בעצם איננו אירגון אחיד, אלא מטריה לכמה ישויות
פלשתיניות הדוגלות בפילוסופיות ובמתודות שונות, וכי הזעזוע של המלחמה גרם לשינויים
ולפילוגים מוגברים בארגון זה.
ושלישית
- בא דיווח זה לאזכר את הסודית בעובדות - שכאשר פגש בגין את ריגן שבועיים לאחר
פרוץ המלחמה, קיבל ממנו במתנה את תיבת ישמע"אל.
למרות
הנצחון הצבאי המוחץ, גדלו והלכו מיום ליום הלחץ החיצוני על ישראל והלחץ הפנימי על
בגין. ישראל גונתה בקהיליה הבינלאומית, יחסי ארה"ב וישראל הדרדרו והלכו;
ומדינות רבות בעולם תבעו מישראל להכיר באש"ף. מחיר המלחמה ומחיר הכיבוש
הנמשך, אשר שולמו בכסף ובחיי מאות אנשים, ייבשו את מקורות המדינה והדהירו את
האינפלציה, ועוד יותר מכך - הגבירו באופן בוטה את הקיטוב הפוליטי-עדתי ואת האלימות
בקרב האוכלוסיה היהודית של ארץ ישראל. כל אלו - הדירו שינה מעיניו של ראש הממשלה
בגין. לפני ביתו ולפני משרדו התגודדו מפגינים שקראו לו להתפטר ונופפו בשלטים, אשר
מנו את מספר החללים. במהלכה של אחת ההפגנות אפילו נרצח אחד המפגינים. סיוטים החלו
לפקוד את בגין בשנתו.
2.2 - בוקר
אחד סיפר בגין לחברו הותיק, שהיה גם אחד מעוזריו הקרובים, על חלום זוועות שהבעיתו
בלילה החולף: הוא מצא עצמו מוקף באספסוף פרוע אשר היה מצווח ומנפנף
בעצומות הקוראות לו, לבגין, לעשות מחווה כלפי אש"ף. משהו בנוסח הזמנתו
ההיסטורית של סאדאת לירושלים. בנסיונות נואשים להתחמק מן ההמון הסוגר עליו - נכנס
לתוך חדר ומצא עצמו על במת נואמים אשר עליה ראה גם את סאדאת, ממש כפי שכבר חווה
בעבר. ובכל זאת משהו היה שונה הפעם, ובגין הרגיש חוסר בטחון ודאגה. הוא ניסה
לחייך, אולם עיניו חזרו ונמשכו באורח בלתי נשלט אל עניבתו של האורח. לא היה ספק
בכך: העניבה היתה מעוטרת בצלבי קרס. לנגד עיניו הלך הסמל הארור והתרבה, ועד מהרה
נוכח שגם הנוכחים האחרים: כתבי עתונות, אורחים ואפילו חברי כנסת, כולם כולם היו
ענודים סרטי צלב קרס לזרועותיהם. הקהל הרים ידיו בהצדעה נאצית; אשר נענתה ע"י
האורח, שלא היה עוד סאדאת, כי אם בו-זמנית יאסר עראפאת - ראש אש"ף - והפיהרר
המת, ימח שמו וזכרו. צלבי הקרס גדלו והלכו והתרבו והחלו להסתובב במהירות עצומה
כמאווררים, ובגין הבין שהם שואבים אותו בכוח אדיר אל תוך תאי הגאזים..
הוא
התעורר מכוסה זיעה קרה. לאחר שהתאושש מעט מן הסיוט, החל תוהה על המתנה המוזרה
שקיבל מן הנשיא האמריקני. האם היתה זו מתנת ידידות וסיוע, או שמא עוד חלק המזימות
השטניות של צוררי ציון? בגין החליט לבדוק דברים לאשורם.
2.3 - כאשר
נכנס בגין למעבדה החדשה, אשר הותקנה ע"י לוגי לוני, מצא את
הפרופסור ועמו הקופסא השחורה, ומערכת כלי זכוכית שהזכירה מעבדה כימית. הפרופסור
מזג כימיקלים לא מזוהים אל שניים מכלי הזכוכית, שהיו מלאים כבר בנוזל שקוף. הוא
בחש באחד מהם, עד שנתקבל נוזל אדום, שנשתנה והפך לכחול, למרות שאיש לא הוסיף דבר
לתמיסה. מרגע זה ואילך היה הנוזל משתנה מאליו, בקצב קבוע, מכחול לאדום ולהיפך.
במקביל הופיעו בכלי השני פסים צהובים עדינים. כאשר הביט בגין בפסים - ראה כי הפכו
לספירלות. לוגי לוני השקיע בזהירות מצולע מזכוכית אל תוך הכלי, והרצועות הצהובות
הסתדרו בדגמים של מגיני-דודתלת-מימדיים.
אלו
- הסביר לו לוגי לוני - היו דוגמאות של מה שידוע לביוכימאים בשם "ריאקצית
ז'בוטינסקי".
2.4 -
בגין, שבוי באורח מוזר בקסמי התמיסות, הגיב כאשר שמע את שמה של הריאקציה.
"הז'בוטינסקי שאתה מכיר", הבהיר לוגי לוני, "היה סופר גדול, נואם
ובר שיחה. ואילו הז'בוטינסקי האחר - זה שחקר ופרסם את הריאקציה - הוא כימאי רוסי.
ובכל זאת - יש קשר: תגליותיו הן בעלות ענין מיוחד לכמה מהמומחים העוסקים בלימוד
השיחה האנושית. עבורם, הריאקציה הקרויה על שמו היא מטאפורה של נאום. כאשר אתה נואם
- לעתים נשמע קולך, לעתים - תגובות הקהל. משהו נע קדימה ואחורה, ממש כבריאקציה
הכימית שלפנינו".
לוגי
לוני שתק לרגע ושני האנשים חייכו. שניהם ידעו כי בגין הוא נואם מבריק, ומכיר את כל
הטכניקות לריתוק קהל. ועם זאת היה זה בגין שאמר את המילה האחרונה: "אתה מדבר
בריאקציה הקשורה עם ז'בוטינסקי", ציין. "רבים טענו שהוא ריאקציונר,
עדיין יש הטוענים כן. אלא שהם הם הריאקציונרים האמיתיים, בעוד שהוא היה הוגה מקורי
וגדול".
"אפשר
שכך הוא", הסכים לוגי לוני, "אולם גם הגותו המקורית היתה בעצם תגובה.
תגובה לסך הכל הכולל של מה שהיתה אז הציונות, ושל מה שיכלה להיות ציונות. הבה נאמר
שהוא סיפק את הכחול לאזן את האדום".
"אמת, אמת" התלהב בגין. "למעשה ז'בוטינסקי עצמו
טען כך בפואמה "כולה שלי".
"בשיחה
מוצלחת", המשיך לוגי לוני, "שני המשוחחים נוטלים חלק בשלמות אחת. נאמר
שמילותיך שלך הן הכחולות, ומילותי - האדומות. הן נראות שונות זו מזו לחלוטין, אולם
למעשה - הן שתי פנים של אותו שלם. כך שיש בתמיסה המחוללת את ריאקצית ז'בוטינסקי
הדגמה של עקרונות, אשר תוכל להשתמש בהם לפתרון הבעיה המציקה לך".
"האמנם? האם אתה טוען שהקופסה השחורה הזו מכילה פתרונות
לבעיותיו של עם ישראל?"
"הקופסא
השחורה; כפי שאתה מכנה אותה; יש בה עדות ליותר משלושת אלפים שנות הסטוריה יהודית. בשבילי היא אמנם קופסא
שחורה. למרות שאני תכננתי ובניתי אותה כפי שהיא כרגע, ואפילו את תכניה שמתי בתוכה,
לפחות מן הבחינה הטכנית. לעולם לא אדע מה באמת יצא ממנה, כפי שתדע אתה. משום שמה
שאני שמתי - יהיה תמיד פחות ממחצית הסיפור. הרבה תוצאות עשויות להיוולד פה. כמה
וכמה אפשרויות של פתרונות כוללים לבעיות העולם גלומות בקופסא, אלא שהם יהיו תמיד
תוצאה של שיג ושיח. של הידברות. רק אתה יכול לקדם את הרעיונות המתאימים ביותר
לבעיות שאתה נתקל בהן. זהו יחודה של ירושלים של מעלה האלקטרונית, המגולמת בתיבה
זו".
"ירושלים של מעלה?" חזר אחריו בגין. "זה שם
מעניין ומעורר. מה מקורו?"
"זהו
השם שניתן לחזון אשר חזר והופיע אצל נביאים בני שלוש הדתות. התלמוד מספר
שהקב"ה ברא את ירושלים של מעלה אלפיים שנה לפני בריאת העולם. המקובלים
מאמינים כי היא סמל העולם הבא המובטח. היא סמל הבינה וההבנה. אגדות מוסלמיות
מספרות שכבר אדם הראשון חזה בה, וניסה להורידה לעולמנו. מן התנ"ך עולה שגם
אברהם, דוד ויחזקאל ראו ממראותיה ופעלו להגשמתה, ובספר ההתגלות - הספר החותם את
הברית החדשה הנוצרית - מופיע חזון ירושלים הבאה ממעל כתמונת העתיד לבוא. ליהודים
למוסלמים ולנוצרים כאחד, ירושלים של מעלה היא תזכורת לכך שסוף העולם להגאל, ולחיות
באחווה ובהבנה".
"כך. אתה מתיימר איפא שבנית מכשיר לגאולת העולם? או שמא
קופסא שחורה זאת היא משיח צדקנו?"
"לא
הייתי מעז להשתמש במונחים כאלה", הרגיע לוגי לוני, ולאחר מחשבה הוסיף:
"אולי תשמח לדעת כי הרעיון היה של ישראלי. אני הייתי רק המבצע. ובכלל - אנו
מדברים במערכת שלמה שהקופסא היא רק חלק ממנה, מעין נקודת עגינה. המשיח וירושלים של
מעלה קשורים אמנם ברעיון הגאולה, אולם בעוד שמשיח עשוי ביד אדם לעולם יהיה משיח
שקר, היו בני סמכא שקבעו שאפשר שירושלים של מעלה תבנה בידי אנשים. במאמץ משותף של
אנשים שהחזון יהיה קרוב להם. יש כמובן אחרים, המתארים בחזונם את ירושלים של מעלה
הבנויה בידי האלוהים והיורדת שלמה מן השמיים. בספר ההתגלות הנידון, למשל, בפרק
כ"א, היא מתוארת ככלה המצפה לבעלה, ובה בעת - כקופסא ענקית הנוחתת מן השמיים.
אינך צריך לדאוג. אין ברעיונות הללו שום דבר
שאיננו תואם את התפיסה היהודית המסורתית. היא לא תגרום לשום משבר קואליציוני. ראה
בה תרגום טכנולוגי לרעיונות הנבואיים. אולי כך יהיה לך קל יותר להתמודד עם
ישמע"אל. כך אני מכנה אותו בקיצור. הוא מאפשר לנעזר בו לשוחח עם נביאים שונים
וללמוד את חזונותיהם ממקור ראשון."
עדיין
מהסס, קרב בגין אל התיבה, נגע בפסוקים השונים שהופיעו וקרא את שמות שנים עשר
המופלאים. רוב השמות עניינו אותו מעט מאוד, וז'בוטינסקי לא הופיע כלל. הוא הביע
איפה רצון לשוחח על בעיות השעה עם הד"ר הרצל.
"כאשר
אתה משוחח עם הרצל" הסביר לוגי לוני, "או עם כל חבר אחר בועדה המנחה של
ישמע"אל - הפרטיות היא מוחלטת. הדרך היחידה בה יוכל אדם שלישי לדעת מה נאמר
ביניכם היא אם אתה עצמך תספר לו. אתה רשאי לאמר כל מה שיעלה על דעתך, אפילו מה
שעשוי להשמע מוזר באזני זר. אתה רשאי להשתמש בדימיון יוצר, לא להאמין לנאמר לך,
להציג אפשרויות מטורפות לחלוטין. איש לא יעצור בעדך, איש לא יבקר ולא ישפוט אותך.
אתה משתמש באמצעי, אשר באמצעותו יוסרו כל המגבלות, ויפתח שפע אפשרויות. עמיתך
לשיחה אפילו יעודד אותך לחפש אפשרויות שלא היית מעז להעלות. לעתים תרגיש כאילו
המתקן חש בכוונותיך, ועוזר לך לבטא את עצמך".
שוב
נזכר בגין בז'בוטינסקי, והפעם בתרגום שתרגם את הפואימה "העורב" של א. א.
פו; ואשר בו עונה הציפור ואפילו מוסיפה משמעויות לשאלות המשורר, בכך שהיא חוזרת
תמיד על מילתו האחרונה.
לוגי
לוני הסכים שהדברים שיישמעו בישמע"אל - גם הם בעצם חזרה. חזרה על רעיונות
שכבר נודעו כעיקרי תורתה של הדמות המבוקשת בחייה. "השיחות כולן מעוגנות
בהסטוריה של כל אחד מן האישים" - אמר - "אפילו שלעיתים היו אולי חסידיהם
מזדעזעים מן האינטרפרטציה, לפחות בשמיעה ראשונה."
3.1
- היה להם, לד"ר תיאודור (בנימין זאב) הרצל ולוולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי הרבה
מן המשותף. שניהם חזו את גזר הדין הנורא הצפוי לעם היהודי.
שניהם, מתוך שחזו זאת, זנחו קריירה ספרותית פורה כדי לקיים את החזון הציוני.
"הרצל היה בעצם מחזאי", נזכר בגין כאשר נעזב לראשונה עם הישמע"אל.
"ובעת שזימן את הקונגרס הציוני הראשון, העלו בוינה כמה וכמה ממחזותיו. אולם
הקונגרס ההוא היה למעשה הישגו הגדול ביותר בשטח הבימוי. כל הצירים, אפילו העניים
ביותר, מן הארצות הנחשלות ביותר, התלבשו כמדינאים וחבשו צילינדרים. היה זה קהלמשתתף
במיטבו; אשר השתתף באחד האירועים הגדולים בהיסטוריה של אחד העמים העתיקים בעולם.
הרצל עצמו - כריזמטי ודרמטי - הרגיש על הבמה כבתוך שלו. זקנו, אשר סופר וטופח מידי
יום, היה מוכר כבר אז, כפי שהוא מוכר היום, לאחר דורות".
בגין
עמד עתה לבדו לצד הקופסא השחורה. משרדו המוכר נשתנה. הווילונות הורדו, הדלת ננעלה,
האורות כבו. האור היחיד קרן מו הסמלים שעל הקופסא. בגין חש ציפיה גוברת בתוכו, ממש
כאותה ציפיה של לפני עלות המסך, רק חזקה יותר. משהו דמוי הציפיה בנמל התעופה, בבוא
סאדאת לישראל. הוא אחז באחד מצדי הקופסא, ומיד זרח לעומתו המוטו המיוחס להרצל:
"אם תרצו - אין זו אגדה". שוב לחץ, ופירמידה של אורות הופיעה במרכז החדר
החשוך, וכעין סלסולי עשן נראו עולים מתוכה. האדים התקבצו בהדרגה לעצם ורוד-אפור.
במבט נוסף נגלתה דמות אדם, או מוטב נאמר: דמות אדם מחזהו ומעלה, שהיתה מרחפת מעל
התיבה. בגין זיהה באחת את הזקן האגדי.
ראש
ממשלת ישראל היה צעיר מכדי להכיר את הרצל אישית, אולם ככל ישראלי, היה גם הוא
מורגל בתמונותיו של חוזה המדינה על בולים, על שטרות כסף ובמוסדות רשמיים שונים.
כעת היה הזקן המפורסם נבנה והולך לנגד עיניו. עד מהרה נתבררו גם שאר תווי הפנים.
העיניים החדות החלו בוערות, הזקן נע, והרצל פתח את פיו והזמין את בגין לשאת את
דברו.
3.2
- אמיץ לב מלידה; כמו גם מאימון ארוך; התגבר בגין על האימה הראשונית מפני דמות
הרפאים האלקטרו-אופטית, והמדינאי שבו החל תוהה איך ינווט
את השיחה. הוא נזכר במשחק שח שניהל פעם עם מחשב; ושזכה בו. המכונה, אם כן, איננה
כל יכולה. הוא אימץ לעצמו איפא דרך שיחה שהיה אמון עליה. מנומס ומתון, לעתים חד
וחלק, מפעם לפעם משאיר קצוות פתוחים ובודק כמה מהר תופס אותם האחר. הוא השתמש
במבחר סגנונות: לעתים נואם, לעתים אישי יותר, וכל הזמן בודק את תגובות בן שיחו,
רגיש לכל ה"מחשבות" וה"רגשות" של "יריבו" הרובוט.
עד
מהרה עמד בגין על כך, שאורחו האלקטרוני הוא מעין מראה שלו עצמו. כאשר נאם - היה גם
בן שיחו משמיע הצהרות פורמליות; ואז - אפילו כאשר נמצאו להם ביטויים מוצלחים, או
גם מבריקים - השיחה לא צלחה. כאשר, לעומת זאת, נעשה בגין אישי ומהוסס, הפכו גם
דברי הרצל רכים ואישיים.
3.3
- השעה היתה מאוחרת. בלילה הקודם רדפו אותו סיוטים, וממילא
החל את היום מתוח ומדוכא. אח"כ התנהלה השיחה המאמצת - אם גם מרגשת - עם
האוריינטלי המופלא, הפרופ. לוגי לוני. את מחצית השעה האחרונה בילה בגין בהתכתשות
מוחות עם רוח רפאים אלקטרונית, ועתה היה עייף - וטרם השיג דבר. הגיעה שעת חשבון
נפש: הרי לאמיתו של דבר היה מתמיד מעריץ של הרצל המנוח, והרוח המדברת בשמו נראית
משכנעת למדי. מפעם לפעם שכח בגין כי גולם לפניו וחש שהוא מדבר אל המנהיג הציוני המנוח עצמו.
"למה
להלחם ולהתנגד, אני הרי זקוק נואשות לעצה ממישהו שהוא משכמו ומעלה", חשב
לעצמו. הוא נזכר באמרה הידוע מפרקי אבות: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי
- מה אני, ואם לא עכשיו אימתי?". הדמות הזוהרת נראתה שלא מעלמא הדין. אפשר
שתביא הארות מעולמות אחרים.....
(הקטע
הבא הוא תקציר משוער של השיחה שהתנהלה מכאן ואילך בין השניים. מסיבות מובנות, לא
ניתן היה להשיג את הקלטת המקורית של השיחה)
3.4 הפרוטוקולים של חובבי ציון #1 -
בגין והרצל.
הרצל: יש בעיה. משהו שמטריד אותך.
בגין: העולם כולו תובע שנעסוק במה שהם קוראים
"הבעיה הפלשתינית", ושאף נכיר בגוף המתכנה "הארגון לשחרור
פלשתין".
הרצל: אינני מכיר את המונחים "בעיה פלשתינית"
או "ארגון לשחרור פלשתין". דרושה לי עוד אינפורמציה.
בגין: המונח "הבעיה הפלשתינית" הוא מיתוס
שנוצר במדינות ערב. כאשר הוקמה מדינת ישראל, בחרו רבים מן הערבים לעזוב את ארץ
ישראל כדי לא לחיות חיים משותפים עמנו, היהודים. במקום להעניק להם אזרחות ומרחב
לחיות בארצותיהם רחבות הידיים, השליכו אותם הערבים האחרים, אלו המכנים עצמם אחיהם,
אל מחנות פליטים, שם מתגוררים רבים מהם עד היום. כך הקימו והנציחו "בעיה
פלשתינית" בכדי להמשיך ולהלחם בנו.
אשר
לארגון הנזכר, מדובר בכנופית מרצחים. אולם למרבה הצער - רבות מן המדינות, וכן
אירגון האומות המאוחדות, הכירו בו כמייצג הלגיטימי של המתקראת "אומה
פלשתינית". לאחרונה קשה למנוע אפילו את הנאורות במדינות, את ארה"ב
ומדינות מערב אירופה, מלהכיר בהם. אפילו הן קוראות לנו לדון עם המרצחים.
הרצל: הבעיה אם כן היא שארגון המרצחים זוכה בהכרה בין
לאומית. קיימים שני פתרונות: או שהפלשתינים ישתחררו בעזרת הארגון, או שהפלשתינים
ישתחררו מאותו ארגון.
בגין: אני מסכים בהחלט לאפשרות השניה שהעלית, אולם,
ברשותך, לא הייתי משתמש במילה "פלשתינים" או "פלשתין". אנשים
אלה הם ערביי ארץ ישראל. ארץ ישראל! כך נקראת ארץ הבחירה בתנ"ך, ולא פלשתין
שהיא דרכם של האנטישמים לערב מין בשאינו מינו.
הרצל: פלישתי - באנגלית פילישתין - פירושו שונא תרבות.
הפלישתינים הם - שונאי תרבות?
בגין: זוהי ראיה מקורית ומעניינת. אולי נוכל להשתמש בכך
במבצעי הסברה. ראה נא: כאשר אנחנו מנסים להצביע על כך שאנטי ציונים הם למעשה
אנטישמים, ישנם המתפלפלים פלפולים סמנטיים, וטוענים שערבים אינם יכולים להיות
אנטישמים, באשר הם עצמם בני הגזע השמי.
פלישתים
- אגב - מעלים בי תמיד את זכרו של "שמשון", הרומן הגדול של מורי ורבי
זאב ז'בוטינסקי. האם קראת אותו?
הרצל: לא. איני מכיר אותו. אולי נכתב לאחר זמני. מכיר
את שמשון, הגיבור התנכ"י. מתקשר אצלי עם גבורה אחרת, בר כוכבא.
בגין:
אכן, גם אני קישרתי והערצתי את שניהם מתמיד.
הרצל: "בעיה פלשתינית" אינה מופיעה בספרי
"תל אביב" על עתיד הארץ. בספר יש הרמוניה בין יהודים וערבים. האם דומה
"הבעיה הפלשתינית" הזו למה שנקרא בזמני "הבעיה היהודית"?
בגין: לחלוטין לא! השתיים הן היפוך גמור!
הרצל: היפוך גמור. האם כוונתך בכך: בעיה יהודית איננה
נפתרת בהתבוללות - בעיה פלשתינית איננה נפתרת אלא בהתבוללות?
בגין: זו בפרוש הכוונה. הבן נא: פלשתין, לתפישתם של
הדוגלים בה, כוללת את כל ארצנו ואפילו את ירושלים - את ציון! כך ודאי שאי אפשר לה
להתקיים בכפיפה אחת עם הציונות ועם מדינת ישראל היהודית.
הרצל: הייתי ציוני. ירושלים לא היתה חשובה לי, לא
הרשימה אותי במיוחד. הצעתי שתי הצעות זמניות למדינה ציונית: באל עריש, באוגנדה.
האם אותם פלשתינים יסכימו למדינה באל עריש? ממזרח לירדן? בטריטוריה אחרת?
אתה
אומר: הפלשתינים מבקשים הכרה בינלאומית לחזור לארץ ישראל. בשפתם - לפלשתין. גם אני
ביקשתי הכרה בינלאומית לחזרה לארץ ישראל. אני הסכמתי לפשרה. האם לא יסכימו הם
לפשרה?
בגין: בשום פנים! ואל נא תשווה את אש"ף עם התנועה
הציונית.
הרצל: היו שטענו שאני, בהמציאי את הציונות, הייתי אשף.
להמציא קונגרס לאומי של אומה שעדיין אינה קיימת זוהי אשפות.
בגין: לא כנגד אשף שכזה טענתי, אלא כנגד המתקרא
"ארגון שחרור פלשתין" בראשי תיבות - אש"ף, שאותו אין לקשר, חס
וחלילה, או להשוות עם הציונות.
הרצל: אינני קולט: מדוע לא? אתה אומר: השאלה הפלשתינית
היא דרישה לחזור לארץ ציון; רק השם שונה. הפלשתינים יסדו ארגון כדי לזכות בהכרה
בינלאומית לדרישתם זו. הכל מקביל לציונות. מדובר באותה מולדת.
בגין: אני מסרב אפילו להקשיב לחילול קודש שכזה! דומני
שדברי היו ברורים למדי: אין להשוות בין הארגון הנפשע הזה לבין הציונות! אפילו היה
טעם כלשהו בלוגיקה המוזרה הזו - דברים אלה שלך הם סכנת מוות למדינת ישראל!
הרצל: דברי כאן אינם מסכנים שום איש. איש לא ידע אותם
אלא אם כן אתה עצמך תחזור עליהם.
הבה
ונבחן שנית; הכל. אל תתנגד לבחון. הכל. בתשומת לב. מקרוב. אל תדחה דבר על הסף. ספר
לי עוד על אותו אש"ף. על ההבדל בינו לבין התנועה הציונית. מדוע אי אפשר
להשוות בין השניים. חסרים לי נתונים.
בגין: אש"ף הוא התגשמות הרוע שנרקם מאז ומתמיד נגד
היהדות והיהודים. זהו אירגון של פאנאטים המאמינים רק בהרס. הם אינם משחררים
לאומיים, כפי שהם מתיימרים להיות. הם אינם לאומיים. הם שוביניסטים. הם מאמינים אך
ורק בברוטליות, בכיבוש וברצח. האם אינך רואה את ההבדל? אנחנו הקרבנות. הם המרצחים.
אין להם שום קשר עם הציונות.
הרצל: הבה נבחן את הטוב. דבר על החיובי שבציונות. בחוץ
מסוכן אולי להיות תמים. להאמין בטוב. מסוכן לקחת סיכונים. כאן אתה מוגן. זכור: שום
דבר אינו קבוע ויציב לעד. הרע יכול ליהפך לטוב ואילו הגנה בלתי מתפשרת על צדק מפני
רוע - עלולה לעתים להפוך לרוע. דבר על החיובי. התחל בחיובי שבציונות. מה המהות
החיובית בציונות. במה היא טובה מתנועות אחרות?
בגין: ציונות פירושה בראש וראשונה חזון גדול. חזון
התחיה של אומה מפוארת שדוכאה, הושפלה ובוזתה בעיני כל. אפילו בעינינו עצמנו היינו
בזויים. אולם - לעולם לא עוד! ציונות היא החזון אשר הוריש לנו כבוד מחודש. סוף סוף
איננו עוד העם הנבחר לסבל אלא נבחרים לשמש מופת לעולם כולו. הציונות אולי מוגבלת
במטרותיה החמריות, אולם מטרותיה הרוחניות הן אוניברסליות; ומתקשרות עם הנבואות
התנ"כיות על תרומת עם ישראל לגאולת כלל המין האנושי.
אש"ף,
מאידך גיסא, עושה בינתיים כל שביכולתו להחזיר את הציונות לעידן השנאה והבוז. לא די
להם ברצונם להרוס את הארץ ומה שבנינו בה. הם חותרים להרוס את גאוננו, את תחיית
רוחנו.
הרצל: אתה אומר אם כך שציונות היא אידיאלים,
ושאש"ף הוא מהרסם של אידאלים.
בגין: בדיוק. הם אינם יודעים אידיאל מהו. עראפאת, מנהיג
הבריונים, מנסה להפוך את חזוננו הנשגב לבדיחה מגונה.
הרצל: דברנו על הפכים. גם אתם יכולים להפוך אותם
לבדיחה. יש לגרום להם להכריז על עצמם ציונים.
בגין: הרעיונות שלך מוזרים כל כך, קשה לי לעקוב.
הרצל: אמרנו: הציונות היא תנועה אידיאולוגית, מטרותיה
הן אוניברסליות. אמרנו: היא תרומת עם ישראל לגאולת המין האנושי. אמרנו גם,
שאש"ף דומה לנו במשמעות החיצונית ביותר: הוא מבקש להחזיר את הפלשתינים לציון.
כל עוד הם פלשתים - כלומר: שונאי תרבות - עלינו לבוז להם. כאשר יהפכו לציונים כפי
תפיסתנו - כלומר לשואפי מצוינות ותרבות - נצטרך לכבדם.
אני
עצמי, אגב, הזמנתי לקונגרס הציוני הראשון נוצרים ציונים, היו אלה אנשי-מעלה והם
הרבו לעזור לאירגון.
בגין: אי אפשר להשוות! אש"ף הוא הארגון האנטי
ציוני ביותר בעולם. הוא אוסר על תומכיו להכיר בישראל או בציונות. הוא אינו מתיר
אפילו מחשבה על ציונות!
הרצל: לוחצים עליך להכיר בהם. מכאן נובעות בעיותיך. אם
הם יכריזו על עצמם ציונים - אז יהיה טעם להכיר בהם.
בגין: יש אנשים בישראל הטוענים, שאש"ף שיכיר
בישראל לא יהיה עוד אש"ף. ודאי שלא יוכל להכיר בציונות. לעניות דעתי - זהו
תהליך בלתי אפשרי בתכלית.
הרצל: לוחצים עליך להכיר באש"ף. קשה לך לעמוד
בסירוב, כי קשה לך להסביר את סירובך. הפתרון נמצא בידך. הסכם להכיר בהם בתנאי שהם
יעשו מה שאתה בטוח שלא יעשו - בתנאי שיקבלו את הציונות, שיכריזו על עצמם שהם
ציונים.
בגין: ואז - כאשר יסרבו - האשם יהיה בהם?
הרצל: בדיוק. ככל שהצעתך תהיה ראוותנית יותר - תגדל
יותר חרפת הסירוב. גם את הכלי המתאים אוכל להציע לך - הקונגרס הציוני אשר ייסדתי.
השתמש בו כבמה לאותו מעשה - הזמן את אש"ף לשלוח אליו משלחת.
בגין: הרי זו גאונות! הרעיון נשמע בלתי אפשרי; אבל עשוי
לפעול נפלא. אנו נעטה עליהם חרפה ולא נוותר על דבר מעמדותינו. העצות הקודמות
שניתנו לי - דרשו תמיד ויתור מראש על עמדות חיוניות, עמדות שאי אפשר יהיה לחזור
אליהן במקרה חרטה.
הרצל: האם תבצע הצעה זו?
בגין: חוששני, שהענין הוא בלתי אפשרי מראש. אתה שוב
אינך נשיא הקונגרס הציוני ולא תוכל לעמוד לצדי כאשר אצטרך להסביר לעמי שלי את
הרעיון. הרי אני עצמי יודע - הערבים אינם יהודים. רוצה לאמר: ככל היהודים במדינת
ישראל, גם אני רואה בתנועה הציונית תנועה יהודית למען פתרון הבעיה היהודית בארץ
ישראל. לכן אינני רואה בסיס להזמנת הפלשתינים, או כל ערבים אחרים, להיות חברים
בקונגרס הציוני.
הרצל: הבה נבדוק פעם נוספת: האם כל הערבים אינם יהודים?
האם כל היהודים אינם ערבים?
בגין: במדינת ישראל יש חוק ברור בענין. יהודי הוא מי
שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.
הרצל: הבה נבדוק דברים מן העבר: בת לאם יהודיה בימי
רומי היתה יהודיה. כן או לא?
בגין: כמובן.
הרצל: ובת הבת היהודיה - גם היא יהודיה, אפילו אם
המשפחה אינה מוחזקת כיהודיה. נכון או לא?
בגין: אני מאמין שכן, כן.
הרצל: לכן יהיו כך גם בנותיה מכאן ולהבא. גם אם על פי
הנצרות הן נוצריות. גם אם על פי האיסלם הן מוסלמיות.
בגין: כנראה. כך מסתבר.
הרצל: מכאן - שחלק מן המתקראים פלשתינים הם יהודים.
כאלה שלא עזבו את ארץ ישראל, ששושלת היוחסין הנשית שלהם היא יהודית.
בגין: אפילו כן - מספרם של אלו הוא ודאי מזערי. ומה
שחשוב עוד יותר - הם אינם רואים את עצמם כיהודים.
הרצל: די בהנחה שאפילו אחד מהפלשתינים הוא יהודי חוקי. בית
המשפט יאשש טענה כזו מפי פלשתיני.
בגין: היית אמנם מוסמך למשפטים בחייך, אולם המערכת
המשפטית הממונה על נושאים אלו במדינת ישראל - שונה מאוד מן המערכות שהכרת אתה.
נושאים אלו נידונים אצלנו בבית הדין הרבני; וההחלטה היא בהתאם להלכה.
הרצל: בעניני משנה וגמרא אינני יודע כמעט דבר. למעשה גם
לא פיללתי שזה מה שיקרה במדינה הציונית. אך אם כך - יהיה עליך לפנות אל
התלמודיסטים. אוכל להמליץ לך לפחות על אחד מצוין.
בגין: מישהו ששמעתי אודותיו?
הרצל: אני מדבר בעקיבא בן יוסף.
בגין: רבי עקיבא בכבודו ובעצמו?
הרצל: הבט ומצא את מדורו בלוח הבקרה של הישמע"אל.
בגין: אתה ורבי עקיבא בכפיפה אחת? איזה צירוף מוזר של
דמויות!
הרצל: לחזוני הציוני ולחזונותיו בעניין ירושלים של מעלה
יש מן המשותף. פנה אליו, הוא יוכל להסביר היטב ממני.
בגין: מתמיד הערצתי את שיפוטו. היה זה רבי עקיבא,
בניגוד לשאר חכמי ישראל בדורו, אשר תמך בבר כוכבא. האיש שנתן את תמיכתו המוסרית
למרד הגדול ולגיבורו.
הרצל: ברשותך - אפנה את הלוח למענו.
בגין: תודות על השיחה המאלפת.
הרצל: הרגש חפשי לקרוא לי שוב אם תזדקק, וחיה בשלום.
(בגין לחץ
על האור המהבהב בצד הישמע"אל, דמותו של הרצל נמוגה והלכה. לרגע נותר עוד זקנו
המנפנף, אולם גם הוא נמוג במהרה ובגין נותר שוב לבד).
4.1 - בלילה הבא שוב מצא עצמו בגין מתבודד עם ישמע"אל.
האמרה שהופיעה על גב התיבה למגע ידו היתה "הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב
העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה." שוב לחץ בגין על האותיות הזורחות ושוב
נוצרה פירמידה של אורות ועוד דמות אדם הופיעה מתוכה. בניגוד להרצל - היתה זו דמות
מאד לא מרשימה.
איש קטן
וחסר הדר נגלה לעיני ראש ממשלת ישראל. אולם עיניו - עיניים יהודיות היו, מדהימות
בגודלן, חכמות וחודרות, כמעט מפחידות. אלמלא הידידותיות שבתווי פניו - היה בגין
חושש. אולם משהו בדמות הקטנה עורר בו רגש קרבה דווקא.
4.2
- "האמנם אתה הוא רבי עקיבא, עקיבא בן יוסף, התנא הידוע, תומכו
של בר כוכבא?" תמה-שאל בגין. "אני הוא". "וכיצד נזדמנת לחבורה
אחת עם בנימין זאב הרצל? הרי דעותיכם שונות כל כך!" "הדעה שולית תמיד
למעיין הפנימי, אשר ממנו היא נובעת", ענה האיש הקטן, שלבגין עדיין היה קשה
להתייחס אליו כאל רב ומורה. "כולנו, כל חברי הישמע"אל, עסקנו בגאולת
עולם וקרבנו רעיונות שמימיים ורחוקים אל האדם. לכל אחד מאיתנו חלק בבניתה של מלכות
ירושלים של מעלה, העיר המושלמת.
"זאת
הפעם השלישית הערב, שאני שומע את המונח ירושלים של מעלה. למה הכוונה בדיוק? הלא
הציונות המדינית רחקה תמיד מפני מונחים של קדושה. הרי לא באה אלא כדי לשמש
אלטרנטיבה לדת היהודית.
"כולנו
- בני דורי ובני דורו של בנימין זאב הרצל, ידענו את חורבן עמנו ואת חורבן ירושלים
של מטה, וזה מה שהניע את מעשינו. לי היה אמנם יתרון על פניו. בילדותי עוד זכיתי
וראיתי את ירושלים הבנויה בגדולתה. הארכתי ימים - וראיתיה אף בחורבנה. ראיתי
שועלים מהלכים במקום קודש הקודשים החרב. נחמה היתה לי שזכיתי לראות את ירושלים של
מעלה, השלמה והמושלמת תמיד. בן ארבעים הייתי אז, ועזבתי את אשתי האהובה ונדדתי
במצוותה אל יבנה, שם נאספו תלמידי החכמים. כאשר נתנו שלום זה לזו, נפתחו לנו
השמיים וחזינו שנינו יחד בירושלים של מעלה. לעולם לא עזבני עוד מראה העיר המושלמת.
השלמתי את תלמודי, ותלמידים נאספו אלי. כך קרה, שבדור בו נגזר על העליה לרגל
לירושלים - לימדתי אני לתלמידי את סוד העליה לירושלים של מעלה."
בגין:
מענין שגם בדורנו מכנים את מגשימי הציונות "עולים"; אנו משקיעים מאמצים
עצומים לעידוד העליה. אני עצמי עליתי לארץ ישראל, אולם את ירושלים של מעלה לא
זכיתי לראות.
עקיבא:
רצונך - אראה לך את הדרך לעיר המושלמת, כפי שהוריתי לתלמידי. (הוא מסמן לבגין
להתקרב אלין ולהביט אל תוך עיניו. בעיניו הגדולות של רבי עקיבא רואה בגין את
בבואתו משתקפת; כאשר הם נוגעים מצח במצח - משהו נבקע, ובגין שומע את קולו של רבי
עקיבא, שומע ואיננו רואה.
עקיבא:
עליך לחפש עכשיו את בית המקדש שבתוכך. התרכז וראה את בית המקדש השלם.
(על
המסך מופיעה תמונה מוקטנת של דגם המקדש ממלון הולילנד. במקביל - בפינה מרוחקת -
תמונת הר הבית ועליו כיפת הסלע. לאט לאט מתקרבת הכיפה ומכסה את גג הדגם בהתאמה
מלאה).
עקיבא:
הנה עברנו את אחד המכשולים הגדולים. רק כאשר מבין האדם כי ירושלים של מעלה בנויה
מניגודים, ומן היכולת למזג ביניהם - הוא מוכשר להכנס פנימה.
(בגין
נכנס אל תוך המבנה ומסתכל בכיפה. הכפה נבקעת והופכת לרקיע עם כוכבים, ובגין כאילו
נשאב פנימה ומגיע אל הרקיע. מסביב אורות, קודם מפוזרים ואח"כ מתקבצים
לאלומות, ואלומות אלו הן הבונות - מתוך שהן מתקבצות ונשזרות זו בזו - את ההיכל,
אליו נכנס עתה בגין. עיניו של ראש הממשלה מושפלות - והוא מתרשם בעיקר מן הרצפה.
הוא תוהה אם הרצפה עשויה גם היא מאורות מנצנצים וכבים, או שמא אלו בעצם מים, שהאור
משתקף בהם.
עקיבא:
המתן, לא בפזיזות. כאן נכשלו החברים שנכנסו עמי לפרדס. גם הם טעו לראות מים. חשבו
שזו התורה העמוקה מני ים. אל תמהר להעיד על ראות עיניך. דרוך על פני הרצפה, היה
חלק ממנה, ותבין את פנימיותה.
(בגין
מהסס, עד שהוא מבחין בנקודה אחת יציבה. הוא מתרכז בנקודה, והיא גדלה ומתרחבת. בגין מבחין גם בקצותיה, ונוכח
שאכן יש לה קצוות ברורים.
עקיבא:
כאבן שיש?
(עתה
מתברר לבגין בעליל, שהוא עומד על אבן שיש, אחת מרבות שמהן עשויה רצפת ההיכל)
עקיבא:
הנה כך אף אני. כמעט שאיבדתי דרך בהיכל, לולא דקדקתי בקוצן של אותיות - ולולא
עקבתי אחר רבי ישמעאל. שהרי כל אותיות התורה ריצדו מפינות האבנים, השתקפו וצרו
צורות, והעמידו בפני צירופים לאין ספור. לא רק צירופי אמת, גם הרבה תוהו. אולם גם
אותי הובילו. יכולתי לדרוך בעקבותיו של רבי ישמעאל, שצעדו היה פשוט וישר. בטחתי
בשיפוטו, אלא שאני הייתי בנוי לראות עוד ועוד סימנים ובני סימנים באורות, בנגוהות
ובניצוצות של האבנים הטהורות.
בגין:
ישמעאל היה מורו של רבי עקיבא?
עקיבא:
(מתעלם מן השאלה) הנה, ראה. כאן ניצבת נשמתך בין שאר נשמות בני האדם. כל אור הוא
נשמה ובבוא הגאולה נוכל כולנו להתייצב כאן, איתן.
(בגין
מסתכל סביב ואינו מבחין בנפש חיה).
עקיבא:
זהו היכל אבני השיש הטהור. לכאן ייכנס רק גרעין האמת שבנשמה. היש עוד נשמה הקרובה
לך, כזו שגרעין האמת שלכם צרוף יחד?
בגין:
מן הסתם אשתי האהובה.
עקיבא:
נשמות קרובות - שערי ירושלים של מעלה נפתחים להם יחד, ויחד הן זוכות לחזות באור
עליון. גם אני זכיתי לעליה בלווית אשתי ובזכותה. שנים רבות תמכה בי ואני יצקתי מים
על ידיהם של חכמים. שוב ושוב מכרה את שער ראשה היפה, כדי שלי יהיה די למחייתי.
זכינו לחוויה המשותפת משום שההבנה בינינו נשארה ואפילו התעצמה, למרות המרחק. כל
הבנתי בתורה היא תולדה של ההבנה בינינו; וכל מה שלמדתי - היה שלה.
ירושלים
של מעלה היא מידת הבינה. כולה בנויה מהבנות. לעתיד לבוא יוכלו אנשים הרחוקים זה
מזה ת"ק פרסה, להגשים יחד את חזונה של ירושלים של מעלה, שהוא הבנה משותפת
ועמוקה בנושאים רבים ושונים. הבנה השמורה היום בעיקר לדרך גבר בעלמה.
בגין ראה
לעצמו עתה פתח לשיחה בנושא המעיק עליו באמת. להלן עוד פרוטוקול משוחזר של השיחה
בין מנחם בגין לבין עקיבא בן יוסף.
4.3 - הפרוטוקולים של חובבי ציון #2 - בגין ועקיבא.
בגין: אולי הכמיהה לציון ולירושלים - הציונות - יכולה לשמש
בסיס להבנה משותפת?
עקיבא: את המילה ציונות אינני מבין.
בגין:
אני ציוני! ציונות היא התנועה הדוגלת בזכותם של היהודים לבנות חיים יהודיים חפשיים
ועצמאייים בארץ ישראל. כך לפחות חשבתי עד אמש. עד שערכתי פגישה עם חוזה מדינת
היהודים, האיש שטבע את המושג ציונות. הוא הציע לי לשתף במפעל הציוני - ולוא רק
כמחווה - את אויבינו הגדולים ביותר; אויביה הגדולים ביותר של הציונות. את הערבים
המכנים עצמם פלשתינים. לכן, בעצם, בקשתי להוועץ בך.
עקיבא:
האמנם מכנים עצמם היום בני הארץ פלשתינים? כנגד זה לחמנו בימי, כאשר בקשה מלכות
רומי הרשעה להמיר את שם יהודה בפלשתינא. הרי זה היה חרוט על דגלו של שמעון בר
כוכבא, והיום אתם חוזרים ונקראים פלשתינים?
בגין:
לא אנו, לא אנו חלילה. אלה הם בני העוולה, הערבים שנתערבבו ביושבי הארץ, המתעקשים
להקרא כך. לדידי - ציונים ופלשתינים הם תרתי דסתרי, ויותר מכך - יהודה ופלשתינא,
יהודים ופלשתינים.
עקיבא:
בדורי היה ההבדל בין יהודי לפלישתיני נעוץ בהבדל שבין תלמיד חכם לבין עם הארץ.
יבנה, מקום שם הלכתי ללמוד, שכנה בלב ליבה של פלשת המקראית, האוייבת המסורתית של
יהודה מימים ימימה. אלא שתוך דור נשתנה החבל ונעשה למרכז תורה והנהגה לכל העם. אני
עצמי הייתי בשחר חיי עם הארץ. פלישתי. שונא לכל תלמידי החכמים, ומציק להם. אמרתי
שאם יזדמנו תלמידי חכמים בדרכי - אנשוך בהם כחמור, עד לשבירת עצמותיהם. רק אהבתה
של רחל אשתי הביאה בי שינוי. היא ראתה כי אני עתיד להיות גדול בתורה, ונטעה את
האמונה גם בי. כך הלכתי ליבנה, לארץ פלשת. ולא רק אני - עם הארץ - עליתי שמה לרגל,
אלא רבים מבני המקום התייהדו ולמדו והיו לגדולים בתורה. מכאן אתה למד, שאכן ניתן
להפוך את הפלשתינים לאוהבי ציון; שהרי "ציון" משורש מצוינות היא. נכון,
נדרשת אמנם אהבה רבה ורצון גדול לקבל את הפלשתינים עם הארץ. דרושים אנשי מופת אשר
יקרבו אותם לתורה, ודרושים מקומות לימוד רבים.
עקיבא:
כן, מקובל מאוד. כל הגרים התקבלו בסבר פנים יפות בין היהודים. אני עצמי, עקיבא בן
יוסף, צאצא אני למשפחת גרים. להיכן הייתי מגיע, אלמלא עודדו היהודים את הגרים?
הנשיא היהודי הראשון, יוחנן הורקנוס, אשר היה גם נביא וכהן גדול, כבש את אדום
והכריח את תושביה להתייהד. אחרת - היה עליהם לעזוב את הארץ, או למות. היו מן
הפרושים שטענו, כי זה היה ראשית הקץ. הלא גם הורדוס הרשע, אשר הוציא להורג את כל
שארית בית החשמונאים, היה מזרע אדומי. אולם אני טענתי כנגדם, שרב הגרים האדומים
הרבו טובה בעם ישראל. עובדה ידועה היא שכל התנאים מבית שמאי, מגדולי הפוסקים - היו
גרים אדומים. אפילו שהיה זה בית קפדני, כמעט אכזרי בפסקי הלכה שלו, מחלוקותיהם עם בית
הלל המתון תרמו תרומה חשובה לתורת ישראל. כי
לא כמחלוקות עם הארץ - מחלוקותיהם של החכמים. אלה היו לשם שמיים. הדקדקנות והחומרה
בהן נהגו תלמידי בית שמאי, אפשרה לי, שנות דור ושניים אחריהם, לגלות את הדקדוק בכל
אות ונקודה שבתורה. וחביבה עלי עוד יותר המחלוקת עם עמיתי הגדול, רבי ישמעאל, שנתן
את הפשר ללימודי שלי.
בגין:
השם ישמעאל חוזר ועולה בשיחתנו. אולי ספר לי במה נחלקתם אתה ורבי ישמעאל? האם היה
לכך קשר עם ישמעאל המקורי, בן אברהם אבינו, או עם הישמעאלים בני זמנכם?
עקיבא:
לא, המחלוקות היו בקשר לפירושן של מלים, האם להבינן כפשוטן - "בלשון בני
אדם" או בדיקדוק של שפה אלהית אפופת רמז וסוד. אתן לך דוגמא: הייני מתווכחים
ומתנצחים על משמעות המילה "נצח", מתוך מזמורו של דוד, המלך המשיח, "לך ה' הגדולה והגבורה והנצח
וההוד". רבי ישמעאל וחכמים סברו כי "נצח" הוא נצחון על האויב - וראו בכך אות למפלתה
הקרבה של רומי. ואילו אני, אף שתמכתי במלחמתו של בר כוכבא ברומי, לא זהו הנצח
שקיוויתי לו, שנרחוץ בדמם של הרומיים. אלא לנצחון האמיתי - שהוא בניין ירושלים.
לכן
אמרתי "הנצח - זוהי ירושלים", העיר שחוברה לה יחדיו, העיר המאגדת את
תכונות כל ישראל וכל הגויים. ולכן גם תכונותיהם של גויים אשר גברו על ישראל בזכות
מידות עדיפות שלהם - הטביעו רושם בעם ישראל, ובבוא הגאולה יצטרפו לתכונת השלמות
הכללית בבניין ירושלים, עיר השלמות.
"נצח",
טענתי כנגד רבי ישמעאל, איננו נגזר של נצחון צבאי. כאשר דוד חוזר ומזכיר בתהילים
"למנצח מזמור". אין הוא מדבר על נצחון, אלא על נצוח. על כלל הצלילים
והמלים שחברו יחד לשיר. חמישים ואחת פעמים מופיעה המילה "למנצח" במזמורי
התהילים, כנגד חמישים ואחד השבועות בשנה העברית, שיהא המזמור חוזר וסובב.
אגב,
אחדים מתלמידי לא אהבו ולא קבלו את העובדה שדברי תורה גדולים באו מפי איש ששמו
ישמעאל, בגלל ישמעאל הקדמון; אחיו ויריבו של יצחק אבינו! אלו אנשים שלא הבינו את
המשמעות הטמונה בכך שהתורה, ירושתו של אברהם אבינו שלמה, רק כאשר יצחק וישראל בנו
וישמעאל מיושבים ביחד, שאחרת - מדוע בכלל הזכירה התורה את ישמעאל?
בגין:
(נאנח) ישראל וישמעאל ישובים יחד בבית המדרש.
סוף
סוף אני מבין מה מביא אותך ואת הרצל בכפיפה אחת: הוא -מייסד הקונגרס הציוני - מציע
להזמין אותם אל הקונגרס שלו, ואילו אתה, מייסד בית המדרש, מציע להזמין אותם אל בית
המדרש שלך.
עקיבא:
עדיף שישמעאל ישמע אל ישראל מאשר שישראל ישרה עם ישמעאל, ואם ישרו זה עם זה - לוא
יהיה זה לשם שמיים.
אולם
האר נא את עיני. קונגרס ציוני זה - מה טיבו.
בגין:
זוהי אספת כל הנציגים, כלומר כל הפרנסים של כל המפלגות המאוחדות ברצון אחד - לקומם
ולקיים את המדינה היהודית בארץ ישראל. ובנימין זאב הרצל, האיש שזימן את הקונגרס
הראשון - מציע כעת לזמן גם את הסטרא אחרא: את המתקראים הארגון לשחרור פלשתין. הלוא
הם ידחו את ההצעה על הסף.
עקיבא:
ובכל זאת נראית לי הצעתו של מר הרצל להזמינם שמה נכונה. ואפילו ידחו את ההזמנה ולא
יבואו. הלוא גם בזמני כאשר באו ימים קשים חיבלנו תחבולות לעזרת ישראל.
בגין:
וזקיפות הקומה? והשבת מלחמה שערה? מה יהא עליהן?
עקיבא:
מבין אני היטב את הכמיהה לאלו. אולם נסיוני למדני. בדרך הקשה למדתי. הפעם בה בחלתי
בתחבולות, והצטרפתי כמטיף בשער אל המשיבים מלחמה שערה - עלתה לכולנו בחירותו של
עמנו. זו התבררה כאיומה בשגיאותי.
בגין:
כוונתך להכרזה על בר כוכבא כמלך המשיח?
עקיבא:
אתה מכיר את הסיפור הנורא ההוא?
בגין:
אני יודע הרבה על סיפור הגבורה ההוא, אולם, אנא, ספר לי עוד. בר כוכבא היה גיבור
חלומותי מאז ימי ילדותי. כתומכו - אתה ודאי יודע עליו יותר מכל אחד אחר.
עקיבא:
אתה מעריץ אותו? ואתה המושל בכל יהודי ארץ ישראל?
בגין:
בעזרת השם, אני הוא.
עקיבא:
אני שמח לשמוע שאתה מתפלל לעזרת השם. בר כוכבא לא היה עושה כך. אולם הבה, אספר לך
את הסיפור כולו. מעולם לא נשחטו כל כך הרבה יהודים חפים מפשע לשוא בכל כך הרבה
מיתות נוראות. מעולם לא היה בתולדות עמנו טבח שכזה.
בגין:
לדאבוני, עלי לספר לך כי בדורי נטבחו הרבה יותר יהודים. למשה היו ששים רבוא בני
ישראל אתו, אולם בדורי, עשר פעמים כמספר הזה, ששה מליון מאתנו נרצחו. אחים ואחיות
הורים וילדים. אבל קורבנם לא היה לשוא! כי הנה זכינו בעצמאותנו, ויש לנו מדינה
רבונית חפשית ויהודית, היא מדינת ישראל.
עקיבא:
הראשית נשמעת נוראה מכדי להאמין. האחרית - נפלאה מכדי להאמין. (שקט לדקה). ואתה -
הנך המלך של המדינה הזו?
בגין:
מדינת ישראל היא רפובליקה, ללא מלך. אני ראש הממשלה, ראש המדינה, בדומה לנשיא
בתקופת הסנהדרין.
עקיבא:
ואתה מזדהה עם בר כוכבא?
בגין:
כן, בהחלט.
עקיבא:
אם כן, אתה חייב לשמוע את הסיפור. אולי תלמד ממנו לקח טוב; ואז שוב לא יהיה האסון
לשוא. אולם עליך להבין שמדובר באסון שאין גאוה בצידו.
הייתי
היחיד מן החכמים שתמך במרד. האחרים אמרו לי: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ואין בן דוד
בא. והם צדקו, כמובן. כמו שנאמר: אל תהה דן יחיד. אין אדם יחיד יכול לתפוס את
תכנית הגאולה - רק יחידו של עולם הוא היודע אותה כולה. גם בתכנית הגאולה ובחזון
ירושלים של מעלה, רק התלכדות של שניים - כפי שראית - היא המאפשרת התגלות. על אחת
כמה וכמה התלכדות של רבים, המסוגלים לחזות ולהבין הרבה יותר את תבנית הגאולה.
אולי
נכשלתי בכך מאחר שהרביתי דעת סוד מאחרים: משום שם אבי יוסף, חשבתי רבות על סוד
משיח בן יוסף, והצלחתי לפענח משהו מסוד הצורך בשני משיחים. שמרתי את הבנותי לעצמי,
משום שאנשים אחדים עדיין טענו אז שישוע בן יוסף הוא המשיח ואני לא רציתי להוסיף על
המבוכה; גם החכמים החליטו אז לשמור בסוד את עדותו של יהודה איש קריות. הוא העיד
בפניהם על ישוע בן יוסף, והם בחרו לא לחשוף את הדברים, עד שיהיה ישראל עצמאי
מרומא. אחדים תהו אם היה אמנם ישוע
משיח בן יוסף, ואם אחריו יבוא אחר - אולי בר כוכבא - ויהיה למשיח בן דוד.
אני ידעתי במה יהיו שונים שני המשיחים, מה צריכה להיות ההתפתחות הבלתי נמנעת של
התכנית האלהית, ולכן היה ברור לי שבר כוכבא איננו משיח בן דוד, העדין והאוהב.
אולם, חשבתי, אולי זהו משיח בן יוסף, מלך המלחמה האדיר? בר כוכבא - לעומת ישוע -
היה גדול כל כך וכביר כוח כל כך וגם רבים מאנשיו היו כבירי כוח. לבי לא יכול היה להמנע משמחה על הופעתו של כח
יהודי. ובכל זאת טעיתי ביחס אליו. אסור לשפוט על פי הופעה חיצונית. המשיח יתגלה
בעזרת יכולויותיו הפנימיות, ובעזרת הסימנים המוסתרים בתורה. אתה עצמך, מנהיג היום
את ישראל ובכל זאת, אם תסלח לי, אינך נראה כגיבור מלחמה כביר ונורא.
בגין:
אני מצטער אם אני מאכזב אותך, רבי.
עקיבא:
לגמרי לא. להיפך. אולם הבה נראה. האם אתה מפקד על צבא חזק?
בגין:
מומחים זרים רואים בצבא שלנו את הרביעי בעוצמתו בעולם. אדיר מכל צבא של מדינה או
אימפריה שיכולת להכיר בזמנך, כולל את צבא רומא. יש לנו גם חיל האויר הטוב בעולם.
עקיבא:
חיל אויר! רכב אש מעופף! ראיתי מרכבות כאלו בביקורי ברקיעי מרום, אולם לא חלמתי
שמנהיג ישראל ישלוט גם בהן!
בגין:
אנו קוראים להם מטוסים, אולם הם ראויים לשם שאתה מעניק להם. יש לנו יותר משש מאות
כאלו, מהטובים ביותר.
עקיבא:
יותר משש מאות! יותר ממרכבות פרעה! מה יכולות מרכבות מעופפות אלה לעשות למענך?
בגין:
את ארץ בבל הפצצנו בעזרתם. לוא רצינו, יכולנו לשלוח אותם לטוס גם לרומא ולהגיע לשם
תוך שעה אחת. מטוסים אחדים בימיך - היו פותרים את כל בעיית רומי בתוך דקות. את כל
היכלות רומי יכלו להרוס.
עקיבא:
ואלוהים מצא לנכון למנות אותך על כל אלו! כמה נפלא!
ספר
לי בטובך: כמה חיילים מונה צבא ישראל. האם מגיע מספרם לששים ריבוא, כמספר יוצאי מצרים
בימי משה, כולם פקודים, מנוסים ומאומנים?
בגין:
חיילים פקודים, מנוסים ומאומנים? כן. יש לנו כדי כך, אם אתה מונה גם את אנשי
המילואים המאומנים, ואת חילות התחזוקה והסיוע. כן, יש לנו כדי כך.
עקיבא:
בר כוכבא טען שלוא רק הייתי שולח את עשרים אלף תלמידי לצבאו, היה בונה צבא שכזה.
אולם הוא כיזב, בדיוק כפי שהכזיב וכיזב לגבי דברים רבים אחרים. האם אתה יודע
שהחכמים האחרים כינו אותו בר כוזיבא - בן הכזבים? לא היה בו כבוד לאמת ולקדושה, גם
לא לאדם שנעשה בצלם. הוא ציווה לחייליו להטיל מום בעצמם, דבר האסור לפי דין תורה;
ציווה שיכרתו את אצבעותיהם להוכיח אומץ. איזה אומץ נבער ועיוור דרוש לכך! לא היה
עליהם ללחום כלל, לוא בחר בר כוכבא לבטוח בה', אין לי ספק שהאלהים היה יכול לשלוח
אז את מרכבות האש המעופפות שיש לך כיום. אולם אותו אויל נורא, האכזר והכזבן - אמר
לבורא: לא תעזור ולא תשחית.
כל
תלמידי האהובים, יותר מעשרים אלף מהם, שנתתי תחת פיקודו -נהרגו בשבועות ספורים.
גידלתי אותם כגדל אב את בניו, אולם הוא לא נתן להם לעשות מה שהוכשרו לו, והם מתו
לשווא. דם בני ישראל זרם כנהר, נהרות דם שזרמו אל ים המוות. אלהים! מה נורא זעמך!
מה אכזריים היו הרומיים ששלחת להענישנו על הגאוה!
בגין:
אני גאה להיות בן עמך. אולם עדיין איני יכול לקבל את שיפוטך לגבי בר כוכבא. אנו,
היהודים, מתנו על קידוש השם במשך זמן רב מדי. בא זמן היהודים להשיב מלחמה שערה.
עתה, כשזכינו סוף סוף למדינה -המלחמה היתה לנו לעזר. ללא זכרו של בר כוכבא, אפילו
היהודים עצמם לא היו מאמינים שאנו מסוגלים להלחם. אולי רק בזכות זכרו נוצר צבאנו
האמיץ.
עקיבא:
ולוואי וכל זה לא היה לשוא. השאלה היא לאן פניו של צבא זה שלכם. צבא היהודי אדיר
ורב כח - עליך לדעת - הוא זה שאיננו נאלץ להלחם לעולם. שאיננו צריך ליטול חיי אדם,
משום שאויביו פוחדים להלחם בו. שהרי נאמר: "איזהו גבור? ההופך שונאו
לאוהבו". אין זה די להיות חזק, צריך להיות נבון. ויותר מכל - חייב אדם לזכור
שהגבורה הגדולה ביותר היא גבורתו של האלהים; והאדיר בצבאות הוא זה הנלחם במצוותו,
המקיים את תכניתו.
אסביר
לך מעט מן הסימנים של התכנית ההיא, בתקוה שתתן דעתך עליה: התכנית האלהית אינה רואה
בגבורה ערך עליון, אלא שלב הכרחי, כדי שהכרת הגבורה תוכל לפנות מקום לחסד, ואז
ללימוד אשר יביא לבינה ולחכמה.
אני
האמנתי שהפגנת כחו וגבורתו של הצבא תביא להשלמה רומית עם קיומו של העם היהודי,
ושוב נוכל בדרכנו השקטה לקיים שנית את התורה והמצוות.
אולם
בר כוכבא בחר בגבורה על פני כל המידות האחרות. גבורתו של האלהים חסרה רק מעט
מחסדו. אולם גבורת האדם - כחה בגאולה שהיא מביאה. מלחמתו של משיח היא מלחמה לחרות.
אתה עצמך, מנהיג ישראל, יכול להיות חלק מן הפרק רב התהילה ביותר של תולדות העמים.
האין זו שאיפתך, מנחם? אתה ששמך כשם מלך המשיח?
בגין:
התפנית הפתאומית בשיחה מביכה אותי. איך יכול אדם להיעשות משיח? האם לא נקבע המשיח
בעת הבריאה? איך יכול להיות שבר כוכבא היה יכול למלא, או לא למלא, את התפקיד? ואם אמנם
יכול היה, אם אמנם, איך יכול שוב לקום משיח, גם אם לא נערב אותי?
עקיבא:
הכל צפוי והרשות נתונה. קשה להבין זאת: נאמר שיש לאדם תפקידים במחזה הגאולה,
בתכנית העולמית. אנשים כמוני מנסים לקרוא את הוראות האל ומחפשים את נושאי
התפקידים, ואתה, מנחם, יש לך אפשרות לתפקיד ראשי. אתה ממילא כבר בין השחקנים. הבה
נבדוק את כישוריך לתפקיד החדש, המשיחי. הבה נבדוק ונראה: האם היית גיבור מלחמה
והובלת את צבאות ישראל?
בגין:
לפני שהקמנו את המדינה יהודית היתה לי הזדמנות להנהיג את הארגון הצבאי הלאומי
במחתרת. מרדנו בגדולה באימפריות - באימפריה הבריטית, ויכולנו לה. הכרחנו את הבריטים לעזוב את ארצנו ולתת לנו
עצמאות. לימים - הצטרפתי למתנגדי הפוליטיים, ותמכתי במלחמה אשר הביאה לאיחוד
ירושלים תחת שלטון יהודי, לראשונה מאז הוגלנו לפני אלפיים שנה. כאשר לבסוף נעשיתי
מנהיג בעצמי - נתתי גיבוי למלחמה במחבלים, באויב שפל שאפילו מתנגדי תיעבו, שאיים
על חיי חפים מפשע.
עקיבא:
ובכן - היית גיבור מלחמה. אך מה באשר לשלום? האם קדמת את השלום מאז באת אל הכח?
בגין:
כן. בשלושים השנה שיריבי הפוליטיים היו בשלטון הם כינו אותי שואף מלחמות מסוכן
וניבאו כי אוביל את האומה אל מלחמות לבלי קץ; הם עצמם לא הצליחו, או לא העזו,
ליצור יחסי שלום עם שכנינו. ואילו אני - תיכף בבואי אל השלטון חתמתי חוזה שלום עם
הגדולה באויבינו, עם מצרים. היה עלינו לוותר ויתורים גדולים וכואבים בחלקם, ואפילו
עתה עוד נמשך המשא ומתן עם מצרים; אולם השלום עמם תקף ועמד במבחנים. עתה יש לנו
סיכוי טוב לכרות שלום עם לבנון.
עקיבא:
אם כן - היטבת עשות מבר כוכבא. שחררת את ארץ הקודש מעולה של אימפריה גדולה והפכת
אוייבך לידידך.
בגין: שליט מצרים היה לי אמנם לחבר אישי, אולם הוא נרצח על ידי
קנאים אשר פעלו - לטענתם - במצוות האל.
עקיבא:
(מהורהר) כך שאולי אכן תתאים לתפקיד משיח בן יוסף. עשיתי טעות גדולה בענין זה
בעבר. סלח לי אם אזכיר פעם נוספת את פרשת בר כוכבא - את האסון שהביא בגאוותו. הוא
דחה את הגאולה שהיתה בהישג יד.
בגין:
הוא דחה את הגאולה? למה אתה מתכוון?
עקיבא:
לוא רק שעה בר כוכבא לעזרת האל ולעצת חכמים! בערב חג הפסח בשנה בה החל המרד,
התכנסנו חמשה חכמים לחוג את ליל הסדר. ועד שעלה השחר - הרגשנו שאכן אנו מבינים את
תכנית הגאולה.
לכל
אחד מאיתנו היה רמז מוקדם. צירוף כלל הרמזים יחד יצר תמונה שלמה: מלכות אדום,
האימפריה הרומאית, האויב האכזר, היא שתפיץ את תורת השם וגבורתו. באה שעתה. היתה
בה, במעצמה המושחתת, לא רק מצוקה גדולה אלא גם רעב רוחני עצום. בכל רחבי האימפריה
היו מפוזרים יהודים רבים ושכניהם הגויים העריצו את דרכם ואת תורתם. הרומאים ואליליהם הפכו בזויים יותר
ויותר, גם בין רומאים מלידה, ועם הארץ החלו מתייהדים בהמוניהם.
גם
עלילת מותו של ישוע בן יוסף, שאירעה אף היא בחג הגאולה, כמעט מאה שנה קודם לכן -
נראה פתאם בעליל שלא היתה לשוא. עד לאותה עת - רבו המתייהדים שהצטרפו לחסידיו,
בעיקר מבין המדוכאים ומתוך דלת העם. מתייהדים אלו, אשר נקראו "המשיחיים"
או "הנוצרים", סבלו רדיפות מרות בשל גרסתם לדתו של אבינו אברהם, וככל
שעינו אותם כן רבו ופרצו. אולם רבם ישוע לא חזר לתחיה כפי שהבטיח - והכת נדרשה
לדרך חדשה. ידענו שהם קרובים מאוד לשוב ולהצטרף אלינו; וידענו גם את הנוסחה אשר תביא
אותם לשורותינו. לא לחינם שמרנו את עדותו של יהודה איש קריות.
ידענו
שלא יידרש הרבה להפוך את ארצנו לאימפריה, ממש כפי שניבא בעבר הנביא ישעיה:
"נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל-הגוים".
צריך היה רק חופש דת ושלטון-בית על "ארץ פלישתים". שהרי יבנה היתה המרכז.
לא נזקקנו למלך, אפילו לא לירושלים ולמקדש. חשבנו כמובן לשוב לירושלים לאחר ימים,
ממש כמותכם. מבר כוכבא צפינו שישיג
את הבית הבטוח, שיאלץ את הרומאים להבטיח לנו חופש ולהבטיח לכל אדם שירצה בכך, את
הזכות להתייהד ולהצטרף.
נתנו
לבר כוכבא רבבות מתלמידינו, כי ידענו שעליו להראות לרומאים את כחו בקרב. זו השפה
שהבינו והעריכו. להראות להם שיש עמו צבא של ששים רבוא. המספר היה חשוב. ואז היה
עליו לשאת ולתת עמם, ולפרק את צבאו - לאחר שתתבטלנה גזירות העבודה הזרה שנגזרו על
ירושלים, והגזרות נגד המילה ולימוד התורה. אולם משהצליח בקרבות הראשונים גבה ליבו,
והוא סירב לקבל את עצתנו. כך השיג כוח וכבוד לזמן קצר - ואיבד הכל לכולנו.
אחרי
נפילתו באו רדיפות נוראות. לא היינו חפשיים עוד לחשוב על שאר האומות. כל שיכולנו
לעשות היה לנסות להבטיח את קיומנו שלנו ושלא תשתכח התורה מישראל. לא יכולנו להיפנות
לאותם חידושי תורה אשר ישובו ויקבצו אלינו את הנוצרים. ידענו שההזדמנות ההיסטורית
חלפה, ושהיא עלולה לא לחזור עוד במשך דורות. אולי זמנך שלך הוא שוב הנכון לכך. כמה
זמן חלף בין זמני לזמנך?
בגין:
כאלפיים שנה.
עקיבא:
הללויה. ומה קרא בינתיים לאימפריה הרומאית?
בגין:
הנצחון על בר כוכבא היה נצחונה הצבאי האחרון. היא מיהרה לשקוע ולנפול, נכבשת שוב
ושוב על ידי אומות אחרות. גם המדינה השולטת עכשיו על רומא היא חלשה ואיננה
אימפריה. רק במרכזה של רומא יש רובע שהוא מעין מדינה עצמאית קטנטנה הנשלטת על ידי
הכהן הגדול של מאמיני ישוע.
עקיבא:
הם שרדו אם כן, ואפילו שולטים על חלקה של רומא עצמה.
בגין:
חסידי ישוע הצליחו בסופו של דבר לנצר את הקיסר עצמו. ובמצוותו - את כל הרומאים.
אולם הם לא הסתפקו בטענה שישוע הוא המשיח - אלא ראו בו את האלהים עצמו. ומאז שעלו
לשלטון רדפו את היהודים לא פחות משעשו הרומאים עובדי האלילים.
עקיבא:
היש כיום נוהים רבים אחריהם?
בגין:
הם מאכלסים כיום את כל הארצות שהכרת שמעבר לים, והרבה ארצות אחרות ששמם לא נודע
בימיך. הם הוסיפו ספרי קודש, על התנ"ך שהיה מוכר לך, ובעזרתם ובעזרת
הישמעאלים; שלהם כתבים משלהם, הופץ דבר תורת אלהי אברהם בכל מקום.
עקיבא:
מה נפלאות דרכיו ואיש בער לא יבין זאת. יחידים נכשלים לעשות שליחותם, ודרכים
מוזרות אחרות נולדות. הכרתי כמה ממאמיני ישוע בעצמי. אולם אינני מבין בדיוק: האם
הם מתייחסים אל רבונו של עולם, אלהי אברהם ואל היהודי ישוע כאותו אלהים? בורא שמים
וארץ?
בגין:
אנא, אל תבקש ממני שאסביר. ספק אם הם יכולים. מה שאני יודע הוא, שהם יצרו משפחה
קדושה שלמה מהאל האחד, וישוע הוא גם האלהים וגם בנו.
עקיבא:
כולנו בני האלהים. כפי שאמרתי: חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת
להם, שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם".
חשוב
שרוב האנשים שוב אינם עובדי אלילים, אלא מכירים באלהי אברהם ועובדים לבורא השמים
והארץ. אפילו האמונה בישוע כאלהים, מוזרה כפי שהיא, יש לה ודאי סיבה נסתרת בתכנית
האלהית הכוללת. גם אם אנו איננו מבינים זאת. היש חברים נוצרים בקרב האומות הידידות
לישראל?
בגין:
באופן כללי - המדינות התומכות בנו כיום יש להן רוב נוצרי, ואילו המתנגדות לנו -
כמעט תמיד אינן נוצריות.
עקיבא:
כלומר? עובדי אלילים?
בגין:
האויבות הקשות ביותר שלנו הן מדינות ערב, שעיקרן מוסלמי, אליהן מצטרפים קנאים
מוסלמים ממדינות לא ערביות וכל מיני אנטישמים בכל מקום. אולם מנקודת המבט שאתה
מביע, מעניין שהערבים עצמם מכבדים את אברהם. הם רואים את עצמם כצאצאים של ישמעאל
בן אברהם, והדת המוסלמית היא דת אלהי אברהם ואף אחד מבלעדיו.
עקיבא:
ברוך השם, נראה בעליל שתכנית האל מתגלה בהיסטוריה האנושית, ובאופן הרבה יותר מורכב
משסברנו בזמנו.
בגין:
אני שמח שהמצב משמח אותך, אולם אין הוא פשוט: אוייבינו הם אוייבים אמיתיים, הם
אכזריים וקנאים, וכאשר הם מנסים להשמיד אותנו הם עושים זאת בשם אותו האל.
הנוצרים
שנאו אותנו דורות רבים, רובם עדיין שונאים אותנו למעשה, למרות שמנהיגיהם פסקו
באחרונה לאמר זאת בגאוה ובציבור, ואני חושב שהם אינם יכולים לשאת את העובדה שאנו
חזקים. כפי שאמרתי לך קודם, הטבח הנורא ביותר של יהודים, בכל ההיסטוריה הארוכה
ומלאת הייסורים, קרה בזמני; בחלק הנוצרי ביותר של העולם, באירופה, והכהן הגדול שלהם
ברומא - שתק.
עקיבא:
אתה ללא ספק צודק, ויש לך הזכות לראות דברים מנקודת ראות זו. זה היה בלתי אפשרי
להנהיג את עם ישראל ללא הכרת הרע שבעולם. חיים בעולם הזה, מצריכים להכיר דברים שגם
אוייבך מכיר.
אולם לעולם אל תשכח שיש דרכים אחרות לראות את העולם ושגם הן נכונות. זה הבוחן את הקרב בשדה רואה אותו אחרת מן המצביא הצופה בו מפסגת הר או מצופה במרכבת אש מעופפת. ניתן לראות